אשטנגה יוגה שמונת איברי היוגה על פי פטנג’לי

התרגום המילולי של האשטנגה יוגה זה שמונת איברי היוגה והם מוזכרים באחד הטקסטים המשמעותיים ביותר בעולם היוגה היוגה סוטרות של פטנג’לי, שנכתבו בסביבות 400 לפני הספירה. מדובר בטקסט פילוסופיה ותרגול יוגה. סוטרה משמעה  בסנסקריט הוא חוט/פתיל/קוד וזה מסביר שהיוגה סוטרות הם כמו אסופה של חוטים סודיים שיוצרים מרקם שלם שמסביר מהי יוגה. ביוגה סוטרות פטנג’לי מתאר את שמונת איברי היוגה, שהם קבוצה של קווים מנחים אתיים ורוחניים לתרגול יוגה. פטנג’לי גם מסביר שקיימים ארבע נתיבים ליוגה והם דרכים לטפח משמעת ושליטה בתודעה, ובסופו של דבר להשיג את מטרת היוגה, שהיא השגת מצב של יוגה או איחוד עם המציאות האולטימטיבית. לפי פטנג’לי, מצב של יוגה הוא מצב של שקט, שלווה ובהירות תודעה שבו המתרגל מתעלה מעל האגו/ אהמקרה/ תחושת האני האינדיבידואלי שלו ובעקבות כך הטבע האמיתי של העצמי מתגלה.

שמונת איברי היוגה על פי פטנג’לי

1. יאמה Yama (עקרונות מוסריים) 

היאמות הן האיבר הראשון מבין שמונת אברי היוגה. היאמות מתייחסות להנחיות האתיות, פרקטיקות או מעצורים שעוזרים לנו לפתח שליטה עצמית ולחיות בהרמוניה עם אחרים והן מהוות את הבסיס לחברה בריאה והרמונית. 

חמשת היאמות הן:

אהימסה / Ahimsa (אי פגיעה)

אי אלימות או אי פגיעה כלפי כל היצורים, כולל עצמנו. זהו העיקרון של אי גרימת נזק או פגיעה לזולת, לא פיזית ולא נפשית.

סאטיה / Satya (אמת) 

כנות ואמיתות במחשבה, במילה ובפעולה. זה העיקרון של אמירת אמת והבחירה תמיד לפעול ביושרה.

אסטיה / Asteya (אי גניבה)

אי גניבה או התנגדות לרעיון החמדנות. זה העיקרון של לא לקחת את מה ששייך לאחרים, לא פיזית ולא נפשית.

ברהמצ’ריה / Brahmacharya (שליטה)

שליטה עצמית וריסון בכל תחומי החיים, כולל התנהגות מינית. זה העיקרון של לא להתפנק יותר מדי או לבזבז אנרגיה.
המילה “ברהמצ’ריה” מגיעה משתי מילים בסנסקריט: “ברהמן”, שפירושו מציאות אולטימטיבית או האלוהית, ו”הצ’רייה “, שמשמעותה לעקוב או להתאמן. לפיכך, ניתן לתרגם את המונח “ברהמצ’ריה” כ”תרגול האלוהי”. בהקשר לתרגול פיזי, לעתים קרובות ניתן לפרש ברהמצ’ריה כתרגול של ריסון עצמי, במיוחד בכל הנוגע לפעילות מינית, ושאר פיתויים ותענוגות כמו מזון, הימורים, אלכוהול וכדומה.

אפריגרהה / Aparigraha (אי-רכושנות)

אי-רכושנות או אי-חמדנות. מדובר בעיקרון של לא לאגור או לצבור יותר ממה שאנחנו צריכים, ולהרפות מנכסים חומריים. שימו לב שבניגוד לעקרון האסטיה, כאן מדובר יותר בתהליך רגשי של שחרור.

2. ניאמה Niyamas (משמעת עצמית) 

כשמדברים על ניאמה מתכוונים לדיסציפלינות או מצוות אישיות העוזרות לנו לטפח שלווה פנימית ומודעות. 

חמשת הניאמות הן:

שאוצ׳ה / Saucha (ניקיון / טוהרה)

שמירה על ניקיון וטוהר הגוף, הנפש והסביבה. מדובר לא רק בניקיון פיזי כולל, אלא גם בטיפוח של בהירות מחשבתית וטוהר המחשבה.

סנטושה / Santosha (הִסתַפְּקוּת)

טיפוח תחושת שביעות רצון וסיפוק עם מה שיש, במקום לשאוף כל הזמן ליותר. זה כולל ללמוד להיות אסיר תודה על מה שיש ולמצוא שמחה ברגע הנוכחי.

טאפאס / Tapas (משמעת)

משמעת עצמית ושליטה עצמית. זה כולל את המשמעת של הגוף באמצעות תרגולים כמו אסאנה ופרניאמה, כמו גם משמעת הנפש באמצעות תרגולים כמו מדיטציה ומיינדפולנס.

סוואדיאיה / Svadhyaya (לימוד עצמי)

השקפה וחקירה עצמית. זה כולל בחינת המחשבות, ההתנהגויות וההרגלים של האדם עצמו, וניסיון להבין את עצמו לעומק יותר.

אישוורה פרנידהנה / Ishvara pranidhana (כניעה לכוח עליון)

כניעה לכוח גבוה יותר או למקור הדרכה, והשתחררות מהאגו והרצון לשלוט בתוצאות. זה יכול לכלול תרגול של התמסרות לאלוהות או כוח עליון, או פשוט טיפוח של תחושת כניעה לכל מה שלא ניתן לשנות.

3. אסאנה Asana (תנוחות גופניות)

איבר זה מתייחס לתנוחות פיזיות, או לאסאנות, המהוות חלק מרכזי בשיעורי יוגה כיום. אסאנות נועדו לשפר את הגמישות, הכוח והאיזון הפיזי והנפשי, וכך לקדם את הרווחה הגופנית והנפשית הכללית.

4. פראניאמה Pranayama (בקרת נשימה)

איבר זו מתייחסת לתרגול של שליטת עלך תהליך הנשימה, ולה יש השפעה רבה על הנפש והגוף. טכניקות פראניאמה יכולות לעזור בוויסות הנשימה, לשפר את תפקוד הנשימה ולהרגיע את הנפש.

5. פראטיהארה – Pratyahara (כינוס חושים)

המילה מורכבת משני חלקים: “פרטי” (נגד) ו־“אהארה” (נטילה, קבלה). המשמעות היא “משיכת החושים פנימה” או “עצירת התנועה שלהם כלפי חוץ”. לא מדובר בהדחקה או סגירה, אלא בהפניית תשומת הלב מן החוץ אל הפנים.

המשמעות המעשית

ביום יום החושים שלנו נמשכים ללא הפסקה אחר גירויים: צלילים, מראות, ריחות, הודעות בנייד. פרטיהארה היא היכולת להפסיק להזדהות עם הזרם הזה, ולהחזיר את השליטה אל התודעה.
פטנג’לי מתאר זאת בסוטרה II.54: “פרטיהארה היא כאשר החושים עוקבים אחרי טבעו של התודעה הפנימית, ובכך מתנתקים מהאובייקטים שלהם.”

דוגמאות מעשיות

• מדיטציה שקטה: במקום להגיב לכל קול מבחוץ, פשוט לשים לב אליו ואז להפנות את המודעות בחזרה פנימה לנשימה או למנטרה.

• ארוחה מודעת: תרגול של אכילה בלי טלפון, בלי מסכים, תוך תשומת לב לטעם, לריח ולתחושה של המזון. כאן מפחיתים את העומס של גירויים חיצוניים כדי להעמיק את הקשר הפנימי עם החוויה עצמה.

• בחיי היומיום: לעצור באמצע יום עמוס, לעצום עיניים לדקה, ולהרגיש את התחושות בגוף בלי להיגרר אחרי מה שנראה או נשמע מסביב.

• תרגול יוגי: לאחר סשן אסנות ופראניאמה, לפני שמתחילים ריכוז עמוק (דהראנה), יושבים ומכוונים את החושים פנימה – לא נאחזים בצליל הרחוב או בצבעים של האולם, אלא נותנים להם “לחלוף” בלי למשוך את התודעה.

פרטיהארה מפתחת חוסן מול העולם החיצוני. היא מאפשרת להפסיק להיות קורבן לכל גירוי סביבתי, ולהתחיל לבחור היכן נמצאת תשומת הלב. ברגע שהאדם שולט בכיוון תשומת הלב שלו, הוא מוכן להיכנס לשלבים הפנימיים יותר של היוגה – ריכוז, מדיטציה וסמאדהי.

6. דהאראנה – Dharana (ריכוז)

דהאראנה (Dhāraṇā) היא האיבר השישי באשטנגה יוגה של פטנג’לי, והיא מהווה את הצעד הראשון בשלישייה הפנימית: דהאראנה – דהיאנה – סמאדהי. משמעותה “אחיזה” או “שמירה” של התודעה בנקודה אחת. אם בחיי היומיום התודעה נודדת ללא הרף בין מחשבות ורעשים, הרי שדהאראנה היא היכולת לרסן אותה ולהשאיר אותה יציבה על אובייקט יחיד.

בסוטרה III.1 מגדיר פטנג’לי: “דהאראנה היא אחיזת התודעה בנקודה אחת.”

המשמעות התרגולית

דהאראנה אינה מדיטציה מלאה עדיין, אלא תרגול של ריכוז ממוקד. זהו שלב המעבר שבו לומדים לאסוף את התודעה המפוזרת ולמקם אותה במקום מסוים. התרגול דורש מאמץ פעיל, שכן התודעה נוטה להישאב להסחות דעת.

בתרגול מתמשך, דהאראנה הופכת לקרקע שעליה צומחת דהיאנה – מדיטציה זורמת ורציפה.

דוגמאות מעשיות

• ריכוז בנשימה: הפניית תשומת הלב לנקודת מגע מסוימת, למשל האוויר שנכנס ויוצא מהנחיריים, וחזרה אליה שוב ושוב.

• מדיטציה על מנטרה: חזרה מתמדת על צליל אחד, כמו אום, ושמירה על התודעה שלא תסטה ממנו.

• בהייה בנר (Trataka): התבוננות ממושכת בלהבת נר מבלי למצמץ, תוך שמירה על מיקוד מלא.

• ריכוז בגוף: שמירה על תשומת הלב באזור מסוים, למשל מרכז הלב או בין הגבות (אג’נה צ’אקרה).

• בפעולה יומיומית: אכילה תוך ריכוז מלא בטעם ובמרקם המזון, בלי טלפון או מחשבות מתרוצצות.

דהאראנה כבסיס לשלבים הגבוהים

דהאראנה היא הבסיס לשני השלבים שאחריה. היא מלמדת את המתרגל לשלוט במיקוד התודעה וליצור יציבות. רק לאחר שהמיקוד הזה מתייצב לאורך זמן (דהיאנה), מתאפשרת חוויה של התמזגות מלאה (סמאדהי). לכן היא נחשבת ל”שער הפנימי” של היוגה.

7. דהיאנה – Dhyana (מדיטציה)

המילה דהיאנה נובעת מהשורש “dhyai” שמשמעותו להתבונן, להגות או להתרכז.
פטנג’לי מגדיר דהיאנה כסוג של זרימה בלתי מופרעת של התודעה כלפי אובייקט יחיד. אם בדהראנה מדובר במאמץ למקד את התודעה, בדהיאנה מדובר ברצף ממושך שבו המודעות נשארת יציבה, ללא קפיצות או הסחות.

בסוטרה III.2 כתוב: “דהיאנה היא זרימה בלתי פוסקת של התודעה כלפי אותו מושא.”
במילים אחרות: כבר לא “אני מתרכז”, אלא תשומת הלב זורמת באופן טבעי אל האובייקט וממשיכה לנוע אליו ללא מאמץ.

8. סמאדהי – Samadhi (ספיגה במציאות האולטימטיבית)

מהי סמאדהי

סמאדהי (Samādhi) הוא האיבר השמיני והאחרון באשטנגה יוגה של פטנג’לי. זהו מצב שבו התודעה מתמזגת לחלוטין עם האובייקט שעליו היא מתמקדת. בניגוד לדהראנה (ריכוז) או דהיאנה (מדיטציה מתמשכת), כאן כבר אין תחושת נפרדות בין המתבונן, פעולת ההתבוננות והאובייקט. הכול הופך לאחדות חיה ומוחשית.

פטנג’לי מגדיר בסוטרה III.3: “סמאדהי הוא כאשר אותו אובייקט בלבד מאיר בתודעה, כאילו אין עוד דבר.”

סמאדהי לעומת קאיבליה

חשוב להבחין בין המונחים.

• סמאדהי – מצב מדיטטיבי של אחדות מוחלטת, חוויה ישירה ועמוקה של התמזגות עם האובייקט או עם התודעה הטהורה.

• קאיבליה (Kaivalya) – מצב סופי של חירות מוחלטת ושחרור, שבו הנשמה (Purusha) מתקיימת לבדה, חופשית מכל זיקה לחומר ולגירויים. פטנג’לי מתאר את קאיבליה בספר הרביעי של הסוטרות כמצב יציב וקבוע, לא רק כטרנס של מדיטציה.

סוגי סמאדהי

פטנג’לי מבחין בין מצבים שונים של סמאדהי, הנבדלים זה מזה בעומק ובטיב החוויה.

1. סבִיקַלְפּה סמאדהי (Savikalpa Samādhi)

זהו שלב שבו יש עדיין פעילות מנטלית מסוימת, אך היא מתמקדת לחלוטין באובייקט אחד. קיימת חוויה של אחדות, אבל יש גם מודעות מסוימת לעצמי כחווה.

בתוך סביקאלפה יש תתי סוגים:

• סמפראג’נאטה סמאדהי – כאשר יש עדיין הבחנה ותודעה של אובייקטים.

• סוויטַרקה, סוויצ’ארה, סאננדה, סאסמיטה – מצבי עומק שונים בהתאם לאובייקט המדיטציה (מושגים גסים, עיוניים, תחושות של עונג או תחושת “אני”).

2. נירְבִיקַלְפּה סמאדהי (Nirvikalpa Samādhi)

מצב שבו כל פעילות המיינד נעלמת. אין יותר מחשבות, דימויים או תחושת נפרדות. נשארת רק חוויה טהורה של קיום ואחדות. זהו מצב שנחשב נדיר מאוד ודורש תרגול עמוק לאורך שנים.

3. סהַאג’ה סמאדהי (Sahaja Samādhi)

מצב שבו החוויה של האחדות נטמעת בחיים היומיומיים. האדם פועל בעולם מתוך חופש פנימי מלא, אך עדיין מתקיים בתוכו רצף של נוכחות מדיטטיבית. זוהי חוויה “שזורה” יותר ולא רק מצב טרנס.

יכולות נוספות – סוטרה IV.1

בספר הרביעי מתאר פטנג’לי כי מהסמאדהי יכולות לנבוע יכולות מיוחדות (סִידְדְהִים). בסוטרה IV.1 כתוב: “יכולות מופיעות מלידה, מצמחים, ממנטרות, מסיגופים או מסמאדהי.” כלומר, מי שהגיע למצב של סמאדהי יכול לפתח כוחות לא רגילים כמו ידיעת דברים נסתרים או שליטה על חושים. עם זאת, פטנג’לי מזהיר שלא להיאחז בכוחות אלה, שכן הם עלולים להפוך להסחת דעת מהדרך האמיתית – השחרור.

המשמעות המעשית של סמאדהי

למרות שסמאדהי נשמע כמצב נשגב ומרוחק, הוא גם מורה דרך מעשי:

• הוא מזכיר לנו שהתרגול אינו מסתכם באסנות או בנשימה, אלא בשחרור עמוק של האגו.

• הוא מראה שהשלום הפנימי אינו נובע מהישגים חיצוניים אלא מחוויית אחדות פנימית.

• הוא מהווה יעד שמניע אותנו להתמיד בדרך, תוך הבנה שגם צעדים קטנים של שקט, ריכוז וצלילות הם ביטויים של אותה מהות.

סמאדהי ככתר של הדרך

שמונת האיברים של היוגה מהווים מערכת הוליסטית – אתיקה, גוף, נשימה, מיקוד ותודעה – וסמאדהי הוא הכתר שלהם. הוא מגלם את המטרה הסופית של היוגה: חירות מהסבל הנובע מהזדהות יתר עם האגו וחוויה ישירה של אחדות עם כל הקיים.

הבדל בין דהראנה, דהיאנה וסמאדהי

• דהראנה – ריכוז מכוון, מאמץ לאסוף את התודעה לנקודה אחת.

• דהיאנה – רצף מתמשך של ריכוז, ללא קטיעות או מחשבות אחרות.

• סמאדהי – התמזגות מלאה, שבה התודעה והאובייקט כבר אינם נפרדים כלל.

אפשר לומר שדהראנה היא שלב הכניסה, דהיאנה היא הזרימה היציבה, וסמאדהי הוא השיא.