טיפול עם חומרים פסיכדליים להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

בעולם המודרני, אנו נתקלים לעיתים קרובות במושגים כמו “פוסט טראומה” ו”הפרעות נפשיות”, מונחים שכבר הפכו לחלק מהשפה היומיומית. אבל מה זה בעצם אומר לחיות עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)? לא מדובר ברשימת קניות של תסמינים או בתיאור יבש של מצב רפואי, מדובר בעולם שלם של חוויות ורגשות, קשיים ומאבקים, שמשפיעים על איכות החיים והיכולת של אנשים רבים לתפקד במציאות היומיומית.

הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) מתפתחת בכ-6.8% מהמבוגרים בארה”ב ו-7-8% מהמבוגרים הצעירים בבריטניה. PTSD מאופיינת במחשבות מתמשכות ומפחידות על האירועים הטראומטיים, בעיות שינה, חוסר תחושה ותחושת ניתוק מאנשים, הסביבה והאירועים בחייו של המטופל, מה שמוביל לתסמינים דיכאוניים. 

במקרים רבים, אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית נמצאים במצב של עוררות יתר מתמדת, הם חווים סיוטים, חווים קפיצתיות או אי שקט נפשי, וזאת לרוב בנוסף למחשבות השליליות המתמשכות וההרהורים התמידיים בטראומה מהעבר. הפרעת דחק פוסט-טראומטית מתקשרת למגוון רחב של קשיים, הכוללים קשיים בעבודה, הפרעות בתפקוד חברתי ובעיות בריאות גופניות.

הטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית יכול להיות תהליך מורכב ומאוד אישי, ולעיתים, הדרכים המקובלות פשוט אינן מספקות את הפתרון המתבקש. בשנים האחרונות, יותר ויותר מדענים ומטפלים התחילו לחקור כיוונים חדשים העשויים לעזור לטפל בבעיה, אחד מהכיוונים הללו הוא הפוטנציאל הרפואי התמון ברפואה פסיכדליות ושימוש בחומרים משני תודעה.

בדף זה, אנו נסקור את כל מה שחשוב לדעת ולהבין לגבי שימוש בחומרי משנה תודעה כטיפול פוטנציאלי בהפרעת דחק פוסט-טראומטית.

 

גילוי נאות  כל הכתוב במאמר זה, אינו בגדר המלצה. הכתוב מבוסס מחקרית, אך אינו מחליף ייעוץ רפואי. יתרה מכך, נכון לשנת 2024, שימוש בחומרים משני תודעה הינו מחוץ לחוק בישראל. אנו לא מעודדים הפרה של החוק או שימוש בחומרים מסוכנים.

 

כיצד מטפלים כיום בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)?

קיימות בעיקר שתי תרופות פסיכיאטריות מרכזיות הפועלות כנוגדות דיכאון ומאושרות לטיפול בהפרעת דחק פוסט ,זולופט (Zoloft) ופקסיל (Paxil). צורות אחרות של טיפול כוללות פסיכותרפיה בהקשר של טיפול קוגניטיבי (דיבור), טיפול בחשיפה ובנוסף ישנו טיפול בשם הקהיה ועיבוד מחדש באמצעות תנועות עיניים (EMDR). 

על פי הנתונים, רק 20-30% מהאנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ישיגו הפוגה משמעותית עם טיפול בעזרת תרופות נוגדי דיכאון. בנוסף, נראה שפציינטים המטופלים בפסיכותרפיה מגיבים טוב יותר, ולאלו אשר מטופלים על ידי שילוב נכון מתאים של פסיכותרפיה ותרופות נוגדות דיכאון יש את המענה היחסי הטוב ביותר.

מדוע אנשים בוחרים לטפל בהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) על ידי שימוש בחומרים פסיכדליים

בשנים האחרונות ישנה עלייה משמעותית בהתעניינות ובמחקר של שימוש בחומרים פסיכדליים (חומרים משני תודעה) כטיפול פוטנציאלי להפרעות בבריאות הנפש. כיום ישנה דעה רווחת כי הטיפול הסטנדרטי הנוכחי בהפרעת דחק פוסט-טראומטית אינו יעיל במיוחד. 

למרבה המזל, ישנה תקווה המגיעה ממחקר בחומרים פסיכדליים המראה את היתרונות של כימיקלים אלו לטיפול בדיכאון. כעת, חוקרים מתענינים ביכולת לעזור ולטפל באנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית על ידי שימוש בחומרים משני תודעה. חוקרים אלו מאמינים כי מצב הקליטה והתודעה תחת השפעת תרופות פסיכדליות אלו מספקת הזדמנות לעזור לאנשים לצאת מדפוסי חשיבה נוקשים, ובכך לשבור את לולאת המחשבות השליליות שכל כך הרבה חולי פוסט טראומה חווים. 

כרגע ההערכה היא שאפילו הטיפולים הסטנדרטים הטובים ביותר אינם יכולים לעזור ל-30-40% מאוכלוסיית חולי הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

הפוטנציאל של תרופות פסיכדליות לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית

בגלל היעילות המוגבלת של הטיפול המשלב פסיכותרפיה ותרופות, המכון הלאומי הבריטי לבריאות ומצוינות המליץ על טיפול בחשיפה כטיפול ראשוני (מענה ראשוני) בהפרעת דחק פוסט-טראומטית. עם זאת, גם לאחר מפגשים ועבודה מרובה עם פסיכותרפיה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית עדיין קיימת בתור מחלה כרונית בעלת תחלואה פסיכיאטרית ורפואית גבוהה.

עבור חלק מהמטופלים, פסיכותרפיה עלולה להציב קשיים כגון: ניתוק רגשי, פיצול זיכרונות טראומה או חוסר יכולת לסבול את הטיפול בחשיפה, כל אלו עלולים להוביל לחוסר תגובה אצל המטופל ואף לנשירה מהטיפול. 

לכן, יותר ויותר חוקרים, מטפלים ומטופלים מקווים לראות הצלחה בטיפול המשלב פסיכותרפיה ושימוש אחראי ונכון בחומרים משני תודעה. התקווה היא שיהיה ניתן לעקוף לפחות חלק מהקשיים שהמטופלים חווים ולהציג צורת טיפול חדשה המסוגלת לעזור למספר רחב של אנשים מכל רחבי העולם ולאפשר להם לחיות חיים טובים יותר.

 

חומרים משני תודעה ופוסט טראומה (PTSD)

ישנם חמישה חומרים פסיכדליים, או יותר נכון לומר, חומרים משני תודעה ששימשו במחקר שחקר את ההשפעות של חומרים אלו על הפרעת דחק פוסט-טראומטית. 

שימוש בפסיכדליים הוא שימוש בצמחים או בתרכובות צמחיות בעלות יכולת לעורר הזיות אצל המשתמש. לחוות הזיות פסיכודליות אינו בהכרח מציע שהמשתמש רואה וחווה דברים שאינם קיימים במציאות, הפסיכדליה יותר מתייחסת לשינוי בתפיסה החושית הרגילה, כלומר שינוי באיך האדם מבין וחווה את העולם סביבו, ולעיתים אף מדובר בתהליך בו המשתמש חווה מעין תחושה של אובדן עצמי (מות אגו). 

חומרים משני תודעה מתייחסים לקטגוריה של תרכובות הגורמות למגוון רחב של השפעות פסיכולוגיות, קוגניטיביות, רגשיות ופיזיות.

חמשת החומרים משני התודעה העשויים להשפיע על הפרעת דחק פוסט-טראומטית הם:

• אמ.די.אמ.איי (אמדי, אמ די) / MDMA
• קטמין / Ketamine
• פסילוסיבין / Psilocybin
• אל אס די (אסיד) / LSD
• קנבינואידים (קנאביס) / Cannabinoids

*אנו רוצים להדגיש שקנאביס אינו נתפס כחומר משנה תודעה מהבחינה הטכנית, אך הוא נכלל כחלק מהסקירה, מכיוון שהוא בכל זאת משפיע חזק על התפיסה האנושית ונמצא בשימוש רחב.

אמ.די.אמ.איי  (אמדי – MDMA) והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

 

 

במחקר של של מיטשל משנת 2021, התגלה ששלוש מנות של אמ.די.אמ.איי אשר ניתנו בשילוב עם פסיכותרפיה במשך 18 שבועות הביאו להפחתה משמעותית בתסמיני הפרעת דחק פוסט-טראומטית ובאינדיקטורים לפגיעה תפקודית. 

טיפול על בסיס אמ.די.אמ.איי הביא לירידה בפעילות האמיגדלה של המוח ולהגברת הביטוי של גורם נוירוטרופי שמקורו במוח (BDNF). נראה כי לאלו הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית יש עוררות יתר באמיגדלה, כך שהאמ.די.אמ.איי הפועל על מרכז הפחד הזה במוח, אכן עשוי להיות בעל השפעות טיפוליות חיוביות בהתמודדות עם טיפול בחשיפה.

האמ.די.אמ.איי גם גורם לשחרור של סרטונין, הורמון ונוירוטרנסמיטר זה מעורב בבניית אמון, אהבה, אמפתיה, בניית מערכות יחסים ואפילו פעילות מינית. בנוסף, נראה שהסרוטוניןן עשוי להקל על עיבוד זכרונות טראומטיים על ידי יצירת “נוירופלסטיות” חיובית יותר אצל המטופל.

נוירופלסטיות מתייחסת ליכולת של המוח לארגן את עצמו מחדש על ידי יצירת מעגלים עצביים חדשים ומאפשרת למוח לפתח דרכים חדשות להתמודדות עם שינויים סביבתיים.

על פי הנתונים של מיטשל וחב’ במחקר שהצגנו משנת 2021. ניתן להתרשם כי ישנם דרכים להשתמש באמדי בצורה יעילה בשילוב עם פסיכותרפיה כטיפול ייחודי עבור טראומטיים, וזאת מבלי להגביר רעיונות אובדניים יתר על המידה בקרה המטופלים.

ישנה השערה שהועלתה ששימוש באמדי (אמ.די.אמ.איי) יכול לייצר “חלון של סובלנות” אליו מטופלים יכולים לחזור ולעבד אירועים טראומטיים מבלי להפריע לתסמינים של עוררות יתר ותסמינים דיסוציאטיביים.

קטמין והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

 

מחקרים על ההשפעות של קטמין על הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) הציגו תוצאות מעורבות ולא חד משמעיות. סקירות של מחקרים מציגים שיפורים בתסמינים של חולי פוסט טראומה שטופלו בעזרת קטמין, אך שיפורים אלו הם קצרים מאוד. מכיוון שקטמין אכן גורם להשפעה דיסוציאטיבית, נראה שהוא כן עלול לעזור וגם להחמיר תסמינים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית ולכן אין תשובה חד משמעית. 

קטמין עשוי להשפיע על הפרעת דחק פוסט-טראומטית באמצעות איתות גלוטמט. גלוטמט היא חומצת אמינו הפועלת כמוליך עצבי הנושא מסרים במוח. יותר מדי גלוטמט יכול להוות בעיה, וקטמין מפחית את זרימת הגלוטמט דרך קולטנים ספציפיים. מערכת הגלוטמט הוכחה כמעורבת באופן אינטימי בתהליכי זיכרון פסיכולוגים כגון איחוד מחדש ולמידת הכחדה. 

ישנו מידע המציג כי קטמין משפר את הכחדת הפחד במכרסמים והוכיח את היכולת שלו לחסום חיזוק זיכרון מחדש. איחוד זיכרון מחדש הוא מצב בו זיכרונות שנוצרו בעבר נשלפים ועוברים שינוי, בדומה ליצירת זיכרון חדש.

ניתוח משנת 2021 על מתן קטמין עבור הפרעת דחק פוסט-טראומטית הגיע למסקנה כי קטמין אינו יעיל בטווח הקצר עבור PTSD, אך ייתכן וניתן להתייחס אליו כטיפול חלופי לטווח ארוך לאנשים הסובלים כרונית מהפרעת דחק פוסט-טראומטית לאור הפוטנציאל שלו לחסל עוררות יתר, הימנעות ותסמינים דיסוציאטיביים.

בשל יכולתו לשפר את הנוירופלסטיות במוח, הפוטנציאל של קטמין לטיפול ב-PTSD עשוי לשפר את יכולת הקליטה של התערבויות פסיכולוגיות בימים שלאחר קבלת הקטמין. מחקר המבוסס על מקרה מסוים משנת 2021 של טיפול בקטמין בשילוב עם פסיכותרפיה בחולה PTSD כרוני הראה ירידה משמעותית בסימפטומים לאחר הטיפול, ירידה זו נשמרה במשך כארבעה חודשים. במקרה זה, החוקרים זיהו התנהגויות חדשות אצל הפציינט שעזרו לו להתמודד עם השיח הפנימי השלילי שלו, עם החשיבה הקטסטרופלית והקיצונית שלו ותחושות של חוסר אונים.

סקירה משנת 2020 של מחקרים מצאה כי היעילות עבור אנשים הסובלים מפוסט טראומה בטיפולים המבוססים על שילוב של קטמין עם פסיכותרפיה וכמו כן, בעירוי קטמין בלבד, נמוכה במיוחד בהשוואה לטיפול עם אמדי (MDMA).

פסילוסיבין (פטריות הזיה) והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

 

פסילוסיבין הוכח כמקל על הכחדת פחד במחקרים על בעלי חיים ומקדם פלסטיות עצבית. זה גם מאט את עיבוד אותות האמיגדלה, בעיה שיש לחולי PTSD הקשורה לעוררות יתר. האטה זו עשויה לסייע למתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית לעבד זיכרונות טראומטיים.

מחקר שנעשה בשנת 2020 על 18 משתתפים שנרשמו לטיפול קבוצתי וקיבלו פסילוסיבין הראה כי השימוש בפסילוסיבין הוכיח את עצמו כאמצעי יעיל למתן פסיכותרפיה לאוכלוסייה שנאלצה להתמודד עם אירועים טראומטיים. מתן פסילוסיבין במסגרת קבוצתית הוכיח את עצמו כדרך חסכונית ויעילה להתמודדות עם בידוד חברתי, בושה וסטיגמה. במסגרת המחקר, השפעה זו נשמרה במעקב של 3 חודשים.

פסילוסיבין הוכח כמגביר אמפתיה רגשית וכן כמפחית את תחושות הבידוד והדחיה חברתית. במקרה של דיכאון, המשתתפים דיווחו על תחושות מוגברות של חיבור לאחרים וירידה בתחושות הימנעות בעקבות פסיכותרפיה בשילוב עם פסילוסיבין. חשוב להזכיר, דיכאון מתקיים לעתים קרובות יחד עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

אל אס די (LSD) והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

 

אל אס די נמצא בשימוש לטיפול בפוסט טראומה בשוויץ, ומניב תוצאות דומות לאלו שנצפו במחקרי מחקר מבוקרים עם נבדקי מחקר אחרים. 

לא נמצאו ניסויים קליניים פעילים של טיפול על ידי אל אס די עבור הפרעת דחק פוסט-טראומטית.

ישנה טענה כי פסיכדליים קלאסיים כגון אל אס די גורמים להשפעות פסיכואקטיביות העשויות לשפר את הטיפול הפסיכותרפי וכמו כן לגרום לשינויים במחשבה ובהתנהגות, בכל זאת, אין בספרות המדעית מספיק ניסויים קליניים אקראיים על מנת לתת תשובות חד משמעיות.

 

 

קנאביס (גראס) והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ידועים בנטייתם לשימוש בקנאביס כצורה של ״ריפוי עצמי״, ורבים אף נשבעים ביכולתו להקל על המצוקה הנפשית שהם חווים ביום יום. 

מחקר משנת 2021, שנועד לבחון את השפעת הקנאביס על תסמיני PTSD, הציג מסקנות מפתיעות. מדובר במחקר אקראי, כפול-סמיות ומוצלב. המחקר כלל בתוכו 80 איש המתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית שחולקו באופן אקראי לקבלת אחד משלושת הריכוזים של קנאביס בצורת עישון: מינון גבוה של THC, מינון גבוה של CBD ותרופת דמה (פלצבו). 

באופן מפתיע, שלושת הקבוצות חוו שיפור בתסמינים, כלומר, גם אצל קבוצת הביקורת שקיבלה תרופת דמה, שרבים מחבריה טענו בטעות שקיבלו את הTHC. החוקרים לא מצאו הבדל משמעותי בהפוגה של הסימפטומים בין הקבוצות, שכן כולן הדגימו שיפור מסוים.

מחקר נוסף נדרש על מנת לברר את הסתירה בין ממצאי מחקר זה לבין דיווחים אישיים בהקשר של שימוש טיפולי בקנאביס ומקרים קליניים שהצביעו על קשר חיובי בין שימוש בקנאביס להקלה בתסמיני והפרעת דחק פוסט-טראומטית.

 

פסיכותרפיה פסיכדלית עבור הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)

שימוש בחומרים משני תודעה לבדם ללא פסיכותרפיה מתאימה מניבה תוצאות מוגבלות אצל אנשים הסובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית. הצורך במטפל כחלק מהטיפול הוא נדבך משמעותי מאוד בתהליך. 

ישנם שלושה מנגנונים שבהם הפסיכולוגיה מתערבת בטיפול פסיכדלי (בדרך כלל כחלק מניסוי קליני):

• מצב בו המטופל לוקח חומר פסיכדלי – ואין טיפול נוסף
• טיפול פסיכולוגי בסיוע חומר משנה תודעה
• טיפול מודרך שנעשה במצב של “הסטלה” הפסיכדלית. זה מאפשר למטפל להציע הצעות ורעיונות טיפוליים תוך כדי שהוא שומר על המטופל רגוע ומנחה אותו בתהליכי חשיבה שלו.

איך פסיכדליים עלולים לעזור לאנשים המתמודדים עם הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD)?

פסיכדליים עלולים לעזור למתמודדים עם PTSD להתמודד עם טראומה בדרכים שונות:

זיכרון ורגשות

• להגביר את אמפתיה
• לשפר יכולות הקשורות למיינדפולנס ומודעות עצמית
• לצמצם הימנעות והגברה של קבלה ותחושת החיבור 
• לזרז פריצות דרך רגשיות
• לעבד זכרונות שליליים
• לעזור למנוע מזכרונות שליליים להשפיע על שינה ולגרום לסיוטים

חשיבה

• להפנות דפוסי חשיבה שליליים למקומות אחרים ובריאים יותר
• להקל על חשיבה דיכאונית ולנתב אותם למחשבות חיוביות יותר ומאושרות יותר
• לעודד תכונות אישיותית המבטאות “פתיחות”
• להגביר חשיבה יצירתית 

ביולוגיה

• לשנות רמות של נוירוטרנסמיטרים כגון סרוטונין, דופמין, נוראפינפרין, גלוטמט או BDNF (גורם נוירוטרופי מוחי)
• לשנות את הפלסטיות של המוח

 

סיכום: שימוש בחומרים פסיכדליים לטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית בישראל

השימוש בחומרים פסיכדליים כחלק מטיפול בהפרעת דחק פוסט-טראומטית מייצג תחום מחקר מרכזי ונחוץ לעולם כולו. אם נוסיף את המצב הגיאו-פוליטי המתמשך בישראל וכל מה שמשתמע מכך, ניתן להבין בקלות שבישראל ישנם אינספור אנשים הסובלים מפוסט טראומה משמעותית אשר צריכים עזרה אמיתית כדי לצאת לחיים טובים יותר. 

עם שיעור ההצלחה המוגבל של האפשרויות הטיפוליות הנוכחיות, יש צורך ממשי לשקול גישות חדשות כגון שימוש בחומרים משני תודעה, בעיקר כשזה מגיע עם שילוב של טיפול פסיכולוגי אחראי. 

חשוב להדגיש, אף על פי שהנושא הזה באמת מרתק והוא מציג פוטנציאל אדיר, בכל זאת, עדיין יש צורך במחקר רב נוסף על מנת שיהיה ניתן לאפשר לטיפולים הללו להיות זמינים לציבור הרחב. 

חשוב לזכור, שימוש בחומרים משני תודעה אינו חוקי בישראל, וכמו כן, במקומות רבים אחרים בעולם. לכן, אנו לא מעודדים ולא ממליצים בשום פנים ואופן על שימוש או ״טיפול עצמי״ בחומרים אלו – וזאת על מנת למנוע נזק לגוף ולנפש.