השפעות של מיקרודוזינג על החוש ה6, 7, 8

מאז שהיינו ילדים רובנו למדנו שלבני אדם יש רק חמישה חושים – ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע. דרך חושים אלו אנו חווים את המציאות שלנו ובעזרתם אנו מגיעים להחלטות חשובות ומצליחים להתבטא במרחב.

אך ישנה תפיסה נוספת שאומרת שישנם חושים נוספים שעובדים ברקע שאנו לרוב מתעלמים מהם בגלל חוסר מודעות. אפשר אפילו לומר שאנו לוקחים חושים אלו כמובנים מעליהם בעוד יש להם השפעה עצומה על חווית המציאות שלנו וההתפתחות האישית.

במאמר זה אנו נציג שלושה חושים נוספים, אנו נסקור אותם וננסה להבין כיצד הם משפיעים על איכות החיים שלנו. בנוסף נראה כיצד מחקרים חדשים מתחום הטיפול הפסיכדלי מתכתבים עם הנושא וכיצד מיקרודוזינג יכול לעזור לנו להתחבר לעצמנו דרך חושים נוספים אלו.

בואו נתחיל בכך שנבין מהם החושים הנוספים שלנו. נקרא להם להם החוש השישי, השביעי והשמיני.

פרופריוספציה / חוש המיצוב: החוש ה-6

החוש השישי שלנו קשור ישירות לתחושת מיקום הגוף והתנועה שלו במרחב. כלומר, זהו החוש הקשור לתפיסה המרחבית של הגוף שלנו. חוש זה מאפשר לנו להבין איפה הגפיים שלנו נמצאות בחלל, גם בלי להסתכל עליהן. הוא הסיבה שאנחנו יכולים ללכת ברחוב בקלות בלי שום צורך להסתכל על כפות הרגליים שלנו, או דוגמה נוספת, למצוא את האף שלנו כאשר העיניים שלנו עצומות.

החוש הוסטיבולרי / מערכת שיווי המשקל: החוש ה-7

החוש הוסטיבולרי אחראי לאיזון ואוריינטציה במרחב, במיוחד בהקשר של כוח המשיכה. מערכת זו נקראת לפעמים גם כ״מערכת שיווי המשקל״ והיא בנויה משלושה איברים הממוקמים באוזן הפנימית שלנו.

שלושת האיברים הוסטיבולריים האחראים על חוש שיווי המשקל שלנו הם:

1. משקיק (saccule)
2. מנאדון (utricle)
3. תעלות קשתיות (semicircular canals)

בעזרת מבנים אלו ניתן לחוש בשינויים במיקום הראש ובתנועה, והם מספקים למוח מידע על איזון וכיוון מרחבי.

מערכת זו, על ידי שימוש באוזן הפנימית והאיברים הוסטיבולריים עוזרת לשמור על שיווי המשקל ולהבין את תנועת הגוף בחלל. היא מאפשרת מנח זקוף בהליכה וכמו כן מאפשרת לחוש בתנועה בזמן נהיגה במכונית, גם עם עיניים עצומות. כשחוש זה נפגע, במקרים מסוימים אנו נחווה ורטיגו.

אפשר לדמות את החוש הוסטיבולרי לפלס, כלומר המכשיר הקטן שאנו משתמשים בו כשאנו תולים מדף. במשל זה, בדומה לאיך שפלס מסייע לנו לוודא שהמדף תלוי בצורה ישרה ומאוזנת ביחס לאדמה, כך גם המערכת הווסטיבולרית מאפשרת לנו לחוש את מיקומנו ולשמור על שיווי משקל ביחס לכבידה ולסביבה. חשוב להבהיר שמערכת זו אחראית על להודיע לנו על כיוון ושינויים במיקום הראש והגוף, ובכך תומכת ביכולתנו לנוע באופן מאוזן ויציב במרחב.

אינטרוספציה / תפיסה פנימית: החוש ה-8

החוש השמיני מתכתב עם תחושת המצב הפנימי של הגוף. חוש זה נקרא גם אינטרוספציה, והוא עוזר לחוש מה קורה בתוך הגוף שלנו, למשל רעב, צמא, קצב לב והצורך לעשות צרכים. מדובר בחלק מאוד מרכזי בחוויה הרגשית שלנו מכיוון שרגשות רבים מורגשים באמצעות תחושות גופניות. חשוב להדגיש שלחוש זה אין איבר חושי אחד. במקום זה, בגוף ישנם מגוון קולטנים המפקחים על תהליכים פיזיולוגיים פנימיים. אלה כוללים קולטנים באיברים, בשרירים, בעור ואפילו במערכת הקרדיווסקולרית.

ניתן לחוש את האינטרוספציה על ידי התרכזות בפעילות הלב שלנו ולהרגיש אותו דופק, עוד דוגמה טובה היא שניתן להקשיב לבטן שלנו ולהרגיש שאנחנו עדיין מעכלים את ארוחת הצהריים. יש כאלו שיתענו שעל ידי הקשבה לחוש התפיסה הפנימית אולי אפילו ניתן להרגיש את הזרימה הטבעית של הדם בגוף. במובן מסוים, כאשר אנו עושים מדיטציות ספציפיות, אנו מנסים לנהל שיח עם החוש האינטרוספציה שלנו ולהרגיש את עצמנו מבפנים.

מיקרודוזינג, שימוש בחומרים משני תודעה ועבודה על שיפור התפיסה החושית

תהליך המיקרודוזינג כרוך בצריכה של כמויות קטנות מאוד, תת-תפיסתיות של חומרים משני תודעה, לרוב ממשפחת הטריפטמינים הסרוטונרגיים אשר ביכולתם להעצים את התפיסה החושית.
* חשוב לציין כי המחקר המדעי בתחום זה עדיין נמצא בשלביו המוקדמים וחלק גדול מן הראיות לטענות אלה הן אנקדוטליות.

לפניכם מחקר ראשוני היכול להוות אבן דרך להבנה של הנושא:

חומרים משני תודעה פסיכוזה ומחקר על העצמי הגופני

ישנו מאמר מחקרי בשם “העצמי הגופני מפסיכוזה לפסיכדלים” הנערך במעבדה של רועי סלומון באונ’ בר אילן שחקר את תחושת העצמי הגופני אצל אנשים מקבוצות שונות.

קבוצות אלו הן:

1. אנשים הסובלים מפסיכוזה
2. אנשים שצרכו משני תודעה (הקבוצה הפסיכדלית)
3. קבוצת ביקורת (כלומר משתתפים אשר לא סובלים מפסיכוזה וכאלו שלא צרכו חומרים משני תודעה)

במחקר זה יצרו אשליה של מגע ביד מגומי. מטרת המחקר היתה לבדוק כיצד חוויות פסיכדליות ופסיכיאטריות משפיעות על תחושת העצמי הגופני של המשתתפים.

בואו נתאר את הניסוי:

1. היד האמיתית של המשתתף: היד האמיתית נמצאת בתוך קופסה, מוסתרת מעיני המשתתף. זו היד שאיתה מתבצעת התנועה או המגע האמיתי במהלך הניסוי.
2. היד מגומי: היד מגומי מונחת מחוץ לקופסה, במקום שבו המשתתף יכול לראות אותה. המטרה היא שהיד גומי תיראה למשתתף כאילו היא המשך של היד האמיתית שלו, כאילו היא חלק בלתי נפרד מגופו.
3. היד האמיתית השנייה של המשתתף: לא משתמשים בה בניסוי זה והיא אינה רלוונטית לפעילות. היא יכולה להיות מונחת לצד, במנוחה.

התוצאות הצביעו על כך שאנשים הסובלים מפסיכוזה הראו תחושת בעלות גופנית מופחתת ואילו הקבוצה שצרכה משני תודעה דיווחו על שינויים סובייקטיביים לאורך זמן בתחושת העצמי. עם זאת, לא נרשמו הבדלים משמעותיים בתחושת העצמי של הגוף בין הקבוצה הפסיכדלית לקבוצת הביקורת.

ממחקר זה ניתן להסיק ש:

• הקבוצה שחוותה פסיכוזה הראתה שוני בתפיסת הגוף הגופנית שלהם בהשוואה לקבוצות אחרות. כלומר, המחקר מצא כי לאנשים עם פסיכוזה יש חוויית “בעלות על הגוף” ו”תחושת סוכנות” שונה או מופחתת במסגרת ״ניסוי היד הגומי הנעה״, זאת בהשוואה לשתי הקבוצות שלא חוו פסיכוזה מעולם. מכך ניתן ללמוד כי פסיכוזה עלולה להשפיע על האופן שבו אנשים חווים את הקשר שלהם עם גופם.
• מכיוון שהקבוצה הפסיכדלית וקבוצת הביקורת הראו תוצאות ללא הבדלים משמעותיים, זה עלול להצביע על כך שבעוד שחומרים משני תודעה אכן גורמים לשינויים סובייקטיביים בתפיסה העצמית, אלה אינם מתבטאים ברמת העצמי הגופני.

מחקר זה תורם רבות להבנת האופן בו מצבים תודעתיים שונים (פסיכוטיים ופסיכדליים) עלולים להשפיע על התפיסה העצמית.

משני תודעה, האינסולה ואינטרוספציה

ישנם טקסטים נוספים כגון הספר “איך לשנות את גופך: מדע האינטרוספציה והריפוי דרך חיבור לעצמך ולאחרים” מאת סאגה בריגס אשר מנסים להסביר את הקשר שבין האינטרוספציה לבין משני תודעה.

רעיון זה מציע שהמוח שלנו, ככלי, יוצר מודלים לחיזוי קלט חושי ויתכן וחומרים משני תודעה יוצרים שינוי במודלים אלו ויכולים לשפר את המודעות לתפיסה הפנימית. שיפור זה ייתכן ויוכל לסייע בבעיות בריאות הנפש כגון דיכאון. כמו כן, הטקסט מדגיש גם את שילוב האינטראקציות הנפשיות, הפיזיות והאינטראקציות החברתיות כחלק מהתפיסה העצמית שלנו.

השפעת הפסילוציבין על האינסולה

האינסולה או האינסולר קורטקס הוא אזור במוח החשוב לתהליכי עיבוד סנסו-מוטורי, התנהגות הקשורה בתגמול סיכונים, אוטונומיה, מסלולי כאב ותפקוד שמיעתי ווסטיבולרי.

בשנת 2023 התפרסם מחקרֿ שמטרתו היתה לחקור כיצד פסילוציבין משפיע על פעילות מוחית במצב מנוחה. המחקר השתמש בשילוב של הדמיה תפקודית של המוח בתהודה מגנטית וגם אימונופלואורסצנציה (IF) של EGR1, גן הקשור לתסמינים של דיכאון.

המחקר בדק ומצא כי פסילוציבין, החומר הפעיל בפטריות קסם, הגביר את פעילויות בקורטקס אצל חולדות.

במחקר הפסילוציבין הוביל לפעילות מוחית חיובית באזור הסינגולייט קורטקס (קליפת המוח) הידוע בשם פיתול החגורה הקשורה לעיבוד ולוויסות רגשי, ואילו האינסולה (קליפת המוח האינסולית) מעורבת בתפיסה ובשילוב של חוויות רגשיות. ממצאי המחקר מראים כי השפעת הפסילוציבין על אזורים אלה עשויה לבסס את ההשפעות הטיפוליות הפוטנציאליות שלה, במיוחד במצבים של בריאות הנפש הקשורים לעיבוד רגשי ומודעות גופנית.

כיצד מיקרודוזינג משפיע על התחושת העצמי של הגוף?

בואו נעבור על כמה מהדרכים בהם חומרים משני תודעה, אפילו ברמת המיקרו משפיע על תחושת העצמי.

חדות חושית משופרת

יש משתמשים המדווחים שמיקרודוזינג עוזר להם להגביר את התפיסה החושית. למשל הם מתארים שהם רואים צבעים עזים יותר, תפיסת השמיעה הופכת לחדה יותר, או שהם חווים תחושת טעם וריח מוגברת.

השפעות אלה יכולות להיות כתוצאה משינוי במערכות הקולטנים במוח המעורבים באופן בו אנו מעבדים מידע חושי.

שיפור הפרופריוספציה – חוש מיצוב הגוף בחלל

מיקרודוזינג יכול לשפר את הפרופריוספציה, כלומר, שיפור בתפיסה מרחבית של הגוף. זה יעיל בעיקר עבור פעילויות הדורשות שליטת גופנית מדויקת, כמו ספורט או ריקוד מסוים.

תפיסת אינטרוספציה מוגברת

מיקרודוזינג עוזר להגביר תפיסה פנימית או מודעות למצבים גופניים פנימיים. ברמה הפשוטה זה יכול להתבטא בהבנה טובה יותר לאותות השונים הגוף מנסנ לתקשר לנו, כגון רעב, צמא ועייפות.

ברמה הגבוהה זה יכול להוביל להבנה טובה יותר של המערכות שלנו בגוף, לדוגמה קצב הלב, זרימת הדם באזורים מסוימים ואפילו תפקוד של מערכות מורכבות בגוף כגון עיכול, או מערכות אוטונומיות אחרות.

תחושה רגשית מוגברת

במקרים מסוימים, משתמשים מדווחים כי יכולת ההבנה של התחושות הרגשיות משתפרת על ידי תרגול מיקרודוזינג. למשל, בעזרת מיקרודוזינג, בני אדם יכולים לחוות תחושת אמפתיה מוגברת או תגובה רגשית עמוקה יותר לאינטראקציות יומיומיות.

מילות סיכום

אף על פי שהמקר הפסיכדלי נמצא עוד בחיתוליו, יותר ויותר אנשים רוצים ללמוד כיצד הוא יכול לעזור לנו להבין את עצמנו טוב יותר וגם כמובן את הטבע האנושי.

בנוסף לחושים הרגילים שלנו, לבני אדם יש חושים נוספים העוזרים להם להתנהל ולשמור עצמם בתוך המרחב ולהרגיש מאוזנים ומחוברים לאדמה.

ייתכן ופסיכודליים הם כמעיין חלון פנימה אל תוך עצמנו אשר מאפשר לנו להביט אל תוך המוח האנושי עם תחושת פליאה וצניעות, וזאת מכיוון שיש לנו עוד כל כך הרבה ללמוד על עצמנו ועל איך אנחנו מרגישים את העולם שמסביבנו.