השפעת פסיכדליים על מחלות אוטואימוניות

טריפטמינים סרוטונרגיים, הידועים גם כ”פסיכדלים קלאסיים”, כמו פסילוציבין, DMT, ו-LSD, ידועים בעיקר בהשפעותיהם הפסיכדליות. עם זאת, קיים עניין גובר ביישומים הטיפוליים הפוטנציאליים שלהם, כולל תכונותיהם אנטי דלקתיות והשימוש בהם בטיפול בהפרעות או מחלות אוטואימוניות בהן מערכת החיסון תוקפת את תאי הגוף הבריאים כגון: צליאק, סיבו, קרוהן, קוליטיס, פסוריאזיס, דלקת מפרקים שגרונית, . נחקרו גישות של מיקרודוזינג ומאקרו-דוזינג עבור השפעותיהן על מערכת החיסון ודלקתיות.

תכונות נוגדות דלקת של פסיכדלים קלאסיים

קולטני סרוטונין ודלקת

פסיכדלים קלאסיים מתקשרים בעיקר עם קולטני סרוטונין, במיוחד קולטני ה 5-HT2A, שקשור בוויסות התגובה החיסונית והדלקתית. מחקרים מציעים שפסיכדלים עשויים להשפיע על תגובות חיסוניות על ידי הפעלת קולטני 5-HT2A, וכך להוביל להפחתה בציטוקינים מייצרי דלקת, המולקולות המאותתות ואחראיות לתגובה דלקתית.

דלקת עצבית

יש ראיות שפסיכדלים קלאסיים עשויים להפחית דלקת עצבית, שהיא דלקת במערכת העצבים המרכזית, גורם מפתח במחלות ניווניות כמו אלצהיימר ופרקינסון. במחקרי בעלי חיים, הראו שיש לפסיכדליים פוטנציאל להפחתת סמנים של דלקת עצבית, מה שיוצר פוטנציאל במקרים של דלקת מוח.

ויסות פעילות ציטוקינים

ציטוקינים הם מווסתי מפתח של התגובה החיסונית, חלבוני איתות שיכולים לקדם או לעכב דלקת. ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו TNF-α ו-IL-6 לרוב מוגברים במחלות דלקתיות כרוניות, בעוד שציטוקינים נוגדי דלקת כמו IL-10 עוזרים להפחית דלקת. מחקרים מראים שפסיכדלים קלאסיים עשויים להזיז איזון זה, להפחית את רמות הציטוקינים הפרו-דלקתיים ולהגביר את ייצור אלה נוגדי הדלקת. שינוי זה עשוי להועיל בטיפול במצבים דלקתיים כרוניים ואוטואימוניים, בהם מערכת החיסון תוקפת בטעות רקמות בריאות (מקור).

הקשר הפסיכוסומטי

קיים קשר מבוסס היטב בין לחץ ודלקת. לחץ כרוני יכול להחמיר חוסר ויסות חיסוני, מה שמוביל לעלייה בתגובות דלקתיות. פסיכדלים, דרך השפעותיהם העמוקות על תפיסה ומצב רוח, עשויים לעזור בהפחתת לחץ, ובכך להפחית באופן עקיף תגובות דלקתיות בגוף. בעוד שהקשר הפסיכוסומטי הזה נשאר ספקולטיבי, מחקרים מוקדמים תומכים בתפקיד של הפחתת לחץ בהשפעות נוגדות הדלקת של פסיכדלים.

ויסות התגובה החיסונית דרך אינטראקציה עם 5-HT2A

פסיכדלים קלאסיים מווסתים את התגובה החיסונית בעיקר דרך האינטראקציה שלהם עם קולטן 5-HT2A, שנמצא לא רק בנוירונים אלא גם בתאי חיסון שונים, כמו מאקרופאגים, תאי T, ותאים דנדריטיים. הפעלת קולטנים אלה על ידי פסיכדלים יכולה להשפיע על התנהגות תאי החיסון, פוטנציאלית מפחיתה תגובות דלקתיות ומקדמת תפקוד חיסוני מאוזן יותר.

השפעות על מאקרופאגים

מאקרופאגים הם תאי חיסון האחראים לזיהוי והשמדת פתוגנים. הפעלת קולטן 5-HT2A על מאקרופאגים הוכחה כמשנה את דפוסי שחרור הציטוקינים שלהם, מפחיתה את הפרשת ציטוקינים פרו-דלקתיים כמו TNF-α ו-IL-6, שלרוב מוגברים במחלות אוטואימוניות (מקור).

השפעה אפשרית על תאי T

לתאי T  תפקיד קריטי בניהול האיזון בין תגובות דלקתיות (Th1) ונוגדות דלקת (Th2). על ידי שינוי החלוקה בין תאי T ותיפקודם, פסיכדליים קלאסיים יכולים לשנות את התגובה החיסונית לכיוון מצב נוגד דלקת, עדיין לא הוכח מחקרית השפעה ישירה על תאי הT אבל בהחלט יש מקום לעוד מחקר בנושא (מקור).

החוויה הפסיכדלית וויסות חיסוני

חוויה פסיכדלית המשפיעה על הפעלת קולטן 5-HT2A, עשויה גם לתרום להפחתת לחץ שמוביל לחרדה ודיכאון, שקשורה באופן ישיר להפחתה של דלקת. על ידי שינוי התפיסה והפחתת לחץ רגשי, פסיכדלים קלאסיים עשויים להפחית באופן עקיף הפעלה חיסונית הנגרמת מלחץ כרוני.

מסקנה?

עדיין רב הנסתר על הגלוי בכל הקשור לחקר המוח , תודעה וחומרים משני תודעה, אבל כן יש עדויות מחקריות שעל ידי אינטראקציה עם קולטן ה 5-HT2A, פסיכדליים קלאסיים משפיעים על האיזון של תגובות מעודדות או נוגדות דלקת. ויסות זה מתרחש דרך השפעות ישירות על תאי חיסון והשפעות עקיפות הקשורות להפחתת לחץ ודלקת עצבית. בעוד שהממצאים מבטיחים, חלק גדול מהמחקר עדיין נמצא בשלב הקדם-קליני, ונדרשים מחקרים נוספים כדי להבהיר כיצד ניתן לרתום השפעות אלה באופן טיפולי עבור הפרעות אוטואימוניות ומצבים דלקתיים כרוניים אחרים.